מקור במדבר ט״ז:ה׳
1 וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־קֹ֜רַח וְאֶֽל־כׇּל־עֲדָתוֹ֮ לֵאמֹר֒ בֹּ֠קֶר וְיֹדַ֨ע יְהֹוָ֧ה אֶת־אֲשֶׁר־ל֛וֹ וְאֶת־הַקָּד֖וֹשׁ וְהִקְרִ֣יב אֵלָ֑יו וְאֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר יִבְחַר־בּ֖וֹ יַקְרִ֥יב אֵלָֽיו׃
פירוש כלי יקר על במדבר ט״ז:ה׳
1 בֹּקֶר וְיֹדַע ה׳ אֶת אֲשֶׁר לוֹ. אֵין פֵּרוּשׁוֹ הַגְבָּלַת זְמַן לֵאמֹר מָחָר יִהְיֶה הָאוֹת הַזֶּה, דְּאִם כֵּן הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״בֹּקֶר יֹדַע ה׳״, מַהוּ ״וְיֹדַע״ בְּוָי״ו, ״וַאֲשֶׁר אֵלָיו״ מִבָּעֵי לֵהּ, מַהוּ ״לוֹ״, אֶלָּא כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: הַבֹּקֶר יְאַמֵּת וִיבָרֵר הַדִּין עִם מִי. וְזֶה לְפִי שֶׁקֹּרַח חָלַק עַל הַכְּהֻנָּה וְעַל הַמַּתְּנוֹת כְּהֻנָּה, כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ ילקוט טז א בַּמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר סִפֵּר קֹרַח לְכָל הָעֵדָה: אַלְמָנָה הָיָה לָהּ כִּבְשָׂה, וְלָקַח אַהֲרֹן רֵאשִׁית הַגֵּז וְהַבְּכוֹר וּזְרוֹעַ וּלְחָיַיִם כו׳. וּרְאָיָה לָזֶה שֶׁהֲרֵי אַחַר אֲשֶׁר נָחָה שָׁקְטָה הָאָרֶץ מִן הַמַּחֲלֹקֶת נָתַן ה׳ לְאַהֲרֹן הַמַּתָּנוֹת בְּרִית מֶלַח עוֹלָם, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁקֹּרַח הָיָה מְעַרְעֵר עֲלֵיהֶם. וְאָמַר מֹשֶׁה: בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי נָתַן ה׳ לְאַהֲרֹן הַמַּתָּנוֹת חֵלֶף עֲבוֹדָתוֹ, כִּי כָּל דָּבָר הַנִּתָּן בַּבֹּקֶר הוּא הַדָּבָר הַנִּתָּן בְּשִׂמְחָה וּבְפָנִים מְאִירוֹת, וְזֶה הוֹרָאָה שֶׁהַנְּתִינָה דָּבָר הָגוּן, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח טז ז עַל הַמָּן שֶׁנִּתַּן בַּבֹּקֶר. וּלְכָךְ נֶאֱמַר לְקַמָּן בְּמַתְּנוֹת כְּהֻנָּה: ״וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י בְּשִׂמְחָה, כְּמוֹ ״הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ״ שמות ד יד, וְהַיְנוּ בְּפָנִים מְאִירוֹת. וְכָל דָּבָר הַנִּתָּן בְּשִׂמְחָה וּבְפָנִים מְאִירוֹת נִתַּן בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵטִיבוֹ אֶת אֲשֶׁר שָׁאַל כַּהֹגֶן. וְאִם כֵּן הַבֹּקֶר יְבָרֵר שֶׁהָאֱמֶת עִם אַהֲרֹן. ״וְיֹדַע ה׳ אֶת אֲשֶׁר לוֹ״, כִּי לוֹ יִתְבָּרַךְ הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, וּמִשֶּׁלּוֹ יִתֵּן לוֹ ה׳ לִמְשָׁרְתָיו עוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ, וְלֹא כְּמוֹ שֶׁאָמַר קֹרַח שֶׁלְּקָחָם בְּלֹא הֻרְמָנָא דְּמַלְכָּא יִתְבָּרַךְ.
2 וּמִדְּקָאָמַר מֹשֶׁה ״לֹא חֲמוֹר אֶחָד נָשָׂאתִי״. שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁכְּשֵׁם שֶׁחֲשָׁדוּהוּ שֶׁנָּתַן לְאַהֲרֹן הַכְּהֻנָּה כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה בְּמַתְּנוֹת כְּהֻנָּה, כָּךְ חָשְׁדוּ אֶת מֹשֶׁה לוֹמַר אַךְ לוֹ הַמְּלוּכָה כְּדֵי לִזְכּוֹת בָּזֶה מִשְׁפַּט הַמְּלוּכָה ״אֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח״ וְגוֹ׳ שמואל א ח טז. עַל כֵּן אָמַר כְּמִתְנַצֵּל, לֹא זוֹ שֶׁלֹּא לָקַחְתִּי בִּזְרוֹעַ חֲמוֹר שֶׁל אֶחָד מֵהֶם, אֶלָּא אֲפִלּוּ בְּמַתָּנָה לֹא לָקַחְתִּי מֵהֶם. לְכָךְ אָמַר ״נָשָׂאתִי״ לְשׁוֹן ״וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו״ בראשית מג לד. וּלְפִי שֶׁמִּדֶּרֶךְ הַמְּלָכִים לְהָרַע לְמִי שֶׁאֵין נוֹתֵן לוֹ מַתָּנוֹת, לְכָךְ אָמַר ״וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם״. וּלְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה שֶׁקֹּרַח חָלַק עַל הַבְּרִיאָה אָמַר כָּאן ״בֹּקֶר״, כִּי מִצַּד שֶׁאֵין אַתָּה יָכוֹל לְהַפֵּךְ הַבֹּקֶר לְעֶרֶב, בָּזֶה ״וְיֹדַע ה׳ אֶת אֲשֶׁר לוֹ״, כִּי לוֹ יִתְבָּרַךְ תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ, וְהוּא הַמַּמְלִיךְ מְלָכִים, וּבְיָדוֹ יִתְבָּרַךְ לְהַקְרִיב אֵלָיו אֶת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ.